חולה חדש
אני יודע
זאת לא מחלה סופנית
זה לא סרטן ולא מתים מזה
זה גם לא תאונת דרכים
או משהו שכואב כל הזמן
זה פגם חיצוני בלבד
ובתוך החולים מצבי טוב
מתקלפים לי המרפקים והגבות
מאחורי האוזן יש לי פתאום קילופים והאוזן שלי בדרך לנשור
לא שזה נורא, יותר יתאים לפלאפון פתח שמיעה רחב
אבל זה קצת מדאיג
גם חמודי ידע ימים יפים מאלה
למרות שמצבו לא הכי רע שהכרתי אותו
ועכשיו האצבעות
התחילה אחת חלוצה מייבשת ביצות
התחילה בקילוף אדום קליל
נכון כל פעם שזה מתחיל במקום חדש אנחנו משכנעים את עצמנו
לא, זה ברור שזה לא זה, זה סתם שפשוף
זה לא נראה ככה על היד/הרגל/האשכים/הקרקפת
ואז הוא קצת מתפשט
והולך ומתרחב ואנחנו עדיין במחשבה שזה השפשוף הרגיל מידית ההילוכים המחוספסת
ואז מגיעה אחריה בביישנות משהו האצבע המקבילה ביד שמאל
ושם אין בכלל ידית הילוכים
ואז מבינים שהמחלה תקעה עוד דגלון בגופנו
מצחיק, כולם מסבירים שזאת מוטיבציית יתר של המערכת החיסונית שלנו
אני, שבגיל 32 אני כבר יודע שאין לי גרם אחד של מוטיבציה בגוף
פתאום המערכת החיסונית שלי מחליטה להיות תלמידה מצטיינת
כן, כן מורתי מהתיכון, אני יודע שאם הייתי משקיע את אותו המאמץ שהמערכת שלי משקיעה
הייתי כבר בהקבצה א ממזמן
ועכשיו האצבעות שלי מצטרפות לעוד כמה איברים
ואחרי עוד טיול לים המלח אני מרגיע את עצמי באומרי “ואו איזה סבל אנשים סובלים”
אני חותם על מה שיש לי היום….
שלא יהיה יותר קטן, אם זה יבטיח לי שלא יהיה יותר גדול
אז כן אני עדיין חותם, וכבר לא מאמין שלחתימה שלי יש ערך
נראה לי שאני לא בעמדת מיקוח מי יודע מה
ושהמטרד המגעיל והמיותר הזה פשוט הולך איתי ראש בראש
ומכיוון שיש לו את הראש שלו, ועכשיו אחרי ההשתלטות על האוזניים, גם את הראש שלי
אז עם שני ראשים הוא מנצח ובגדול….
כל מני חכמים מספרים לי על תרופות של סבתא
אחותה של סבתא או גיסתה
על זריקה של 12000 ושן שום של 12 סנט
ואני?
אין לי מה להגיד כבר
שיבוא שילך שיכסה שיתכווץ, אני כאן ואין לי לאן לברוח
זה משפיל שהמח שלך מאבד את הקשר למציאות
שהוא גורם להתחדשות העור בקצבים מטורפים
מה קרה לו שם?
איך יכול להיות שהוא ממשיך לעשות בלגן?
אין טיפה אחריות שם בקודקוד?
שוב יאשימו את הש”ג?
בכל זאת אהובתי אוהבת אותי
ואני עוד אוהב את עצמי
והיום התחילה אולימפיאדה בעולם
ועוד לא הרבה זמן יבוא הסתיו וייקח את הגיהינום שיש לנו בחוץ מכאן לכמה חודשים
ושוב אלבש חולצות ארוכות
כאלה שמסתירות את המרפקים
ואם יהיה מזל ויהיה ממש קר
אז אני אוכל ללבוש גם כפפות
ולצעוק לעולם כמו פינוקיו
“אני ילד אמיתי!”
נשיקות לחולים
וכוח לסובלים.
