מאת: צפנת
אספרנסה יקירה,
כדי להחלים ממחלה כלשהי אפילו הגרועה ביותר צריך שהנפש והראש יבריאו.
אם הייתי חושבת כמוכם מצבי יכול היה להיות בכי רע.
בגיל 19 הופיעה נקודה אחת בעורף זה לא הפריע לי היות וזה לא התפתח.
אחרי מספר שנים לצערי הרב התפתחה אצלי מחלה נספחת למחלה שנקראת פסוריאזיס אטריאטיס. המחלה פגעה בכל המפרקים הקטנים שלי.
התפקוד היומיומי שלי היה בלתי נסבל ביתי הקטנה היתה בת מספר חודשים ולא יכולתי להרים אותה, עבודות הבית הפשוטות ביותר נעשו בלתי אפשריות.
תמיד אמרתי לעצמי שלי זה לא יקרה, אני חזקה ואני אלחם בכל דרך אפשרית.
למרות כל הקשיים המשכתי לעבוד לתפקד ולהנות מהחיים כמה שיותר.
המצב בשנים האחרונות החמיר… לא יכולתי לרדת במדרגות, נאלצתי לבצע ניתוח בשתי כפות הרגליים, הוציאו לי את המפרקים של כפות הרגליים.
היום אני מתפקדת רגיל אני עובדת במשרה מלאה ומי שרואה אותי לא יודע שאני סובלת יום יום מכאבי מפרקים. אני נראית אישה בריאה לכל דבר- ובעיקר מאושרת. מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד מסתכלת על חצי הכוס המלאה.
אני יורדת פעמיים בשנה לים המלח ופוגשת חברים טובים ונחמדים.
מה שאני ממליצה לך זה לזרוק את כל המחשבות הרעות, לחשוב חיובי, לרדת לים המלח ואני בטוחה שכשתחזרי תהיי נקיה מפריחה ורגועה (הברום עושה את שלו).
גם לך- חסר השם:
אתה בחור צעיר, מה שאני מציעה לך זה לזרוק את כל המשחות, לרדת במאי חודש לים המלח, אני בטוחה שתחזור נקי מהפריחה למשך שנה ואף יותר, הרמיסיה מחזיקה יותר בשנים הראשונות.
הרבה חיוכים ושמחת חיים, תמיד לראות את הצד החיובי בעניין. אצל אחרים זה אשפוז בבי”ח- אצלנו זה ריפוי בבתי מלון עם מלא חבר´ה.
אין בסלנג שלנו את המילה דיכאון. דיכאון הוא מחלה קשה בפני עצמה אך לא שלנו.
