אבי אובנטל
רוצה לשתף אותכם בהליך חשיבה שאני מלווה את עצמי מזה זמן…
זמן דיי ארוך של התלבטות…
תהליך של הצטרפות למשפחת הפסוריאזיס ודרך התמודדות יום יומית עם המחלה.
את הפסוריאזיס “זכיתי” לצרף בגיל מעט לפני שבע עשרה.
התקופה מלחמת יום הכיפורים.
בעקבות טראומה קשה שעברתי גיליתי יום לאחר ההודעה,
רבדים , רבדים שנראו כמשטח כלניות ענק בכל ס”מ מגופי,
ס”מ מכף רגל עד ראש…
חשבתי לעצמי, מה אכלתי תמול שלשום שיצר משטחי פריחה כאלה?
או אולי באתי במגע עם חומרי הדברה מזיקים? או אולי נעקצתי?
האמת התבהרה שבוע לאחר האירוע הטראומתי, המקום בית החולים רמב”ם.
פסוריאזיס נאמר לי את שם הפריחה… שם שקשה מאוד לעכל ובפרט לדקלם…
מערכה ראשונה!
אושפזתי במחלקת עור של בית החולים…
נחבשתי בחבישות שנקראו אותם ימים ואני מניח שכך גם היום “חסימות”
חסימות על שום מה?
על שום היותן עשויות מניילון , תחבושות ומשחות החוסמות מגע עם אוויר
העולם, מגע בין העור הנגוע לאוויר …
כך עובר לו יום של אשפוז ועוד יום שהופכים לשבוע, לשבועיים ולחודש
וחוזר חלילה הרפרטואר הקבוע של אישפוזים ממושכים ומעייפים…
מצב הנגעים החמיר מעת לעת.
הנגעים פשוט צחקו מתחת לחסימות, להלן החבישות, שיפור לא היה.
מכאן המעבר לנטילת כדורים הוא עניין זמני בהחלט,
כדורי מטטרוקסט וטיגאסון והרשימה ארוכה, ארוכה…
יורד מסך על טיפולי בית החולים, עוברים למערכה שנייה…
אחרי שנים של תקווה ויאוש מגיע שמועה על טיפולים הומאופטים,
מגיעים לשיחה עם המרפא שהופכת לשיחת תקווה.
כעת משנים סדרי עולם, סדרי תזונה ונטילת תרופות המוגדרות טבעיות…
יש, יש שיפור, הרבדים הולכים ונעלמים,
איזה סיפוק של אושר מציפים את ליבי…
אך אבוי לי…
הכל חוזר, חוזר לצערי ובגדול…
למה? למה אלוהים אתה לא נותן לי שקט…
אפילו שקט יחסי קצר, נגיד שנה או שנתיים, אחרי זה נדסקס על ההמשך…
יודע מה אלוהים? אני לא מדבר על העלמות של המחלה,
אני מדבר “רק” על הטבה!!
מה? זאת בקשה מוגזמת לקבל הטבה? אפילו הטבה קצרת מועד.
עוברים למערכה שלישית!
מרפאי אלילים למינהם!
כן על תרימו גבה…
יש גם כאלה בארצינו הקטנטונת.
אישית הגעתי לצ´יף להלן הראיס של כפר ירכא.
כפר דרוזי בפאתי הגליל המערבי…
עצמתי עיניים לפי חוקי הצ´יף.
מרחתי משהו שקיבלתי, משהו שהדיף ריח צחנה חריף ובלתי נסבל בעליל,
תרכיב שהתברר לי לאחר מכן המשלב שילוב קטלני של שמן זית ושתן.
כן, כן, מה לא עושים על מנת להרחיק את יסוריי מחלתינו…
כך עוברים להם ימים של מריחות וציפיות להטבות.
ציפיות אכן יש אבל הן לא ממומשות, הטבות ממש אין!!!
עוברות להן שנים, וטיפולים ממש לא חסר.
רעיונות מגיעים למכביר, טיפולי דגים בתורכיה, פטריות לשתיה ומה לא!
תנסה, תנסה אני מקבל עידוד,
עידוד שמגיע מהסביבה הקרובה.
הבית, משפחה חברים וסתם אנשים שרוצים לעזו .
מערכה אחרונ !
ניסיון לדאבוני הינה מילת המפתח.
ניסיון ארוך שנים שנותן לאדם להחליט מה טוב לי ומה לא.
השילוב המנצח שלי היא האמונה !
כן, כן אמונה היא מילת המפתח להתמודדות היום יום.
אמונה בראש וראשונה על פי תפישתי להיות שקט, להתמודד עם הנפש,
להאמין שהטיפול שאני עושה הוא הטוב ביותר בשבילי.
לסיום חברי היקרים הכל נכנס אצלי אישית לתיק פרופורציות,
מקבלים את רוע הגיזרה אבל לא משלימים.
אגב בעבר ממשטחים נגועים באחוזים גבוהים של 90%
אני מסתובב היום סביב אולי 10% ולא יותר, כבר שנים לא מעטות.
צריך להתלות על תקווה ותקווה חייבת להיות.
שלכם,
אבי אובנטל.
