מטוטרקסאט

ד”ר לי-און גלעד

הטיפול בכדורי מטוטרקסאט מיועד לחולים הסובלים מספחת קשה ועמידה ושאינם מגיבים לטיפולים פחות קשים. קבוצת חולים נוספת היא חולים הסובלים מדלקת פרקים ספחתית בהם השימוש בתרופה ממש עוזר ולשני הביטויים של הספחת, הן לעור והן לפרקים.
מדובר סה”כ בטיפול מקובל, נוח ובד”כ אינו מסוכן כאשר הוא נעשה תחת מעקב רפואי נכון. יש להקפיד על מעקב תפקודי כבד וספירת דם בתחילה כל שבועיים אח”כ כל חודש ובהמשך אחת לחודשיים שלושה. יש לזכור כי מעל מנה מצטברת של גרם וחצי מתעורר הצורך לבצע בדיקות (לעיתים כולל ביופסיות כבד) כדי לוודא שלא נגרם לכבד נזק מצטבר – פיברוזיס (לייפת). נתון זה אגב, מצוי במחלוקת מסוימת שכן הראומטולוגים המשתמשים גם הם רבות בתרופה זו טוענים שהרעילות לכבד הרבה יותר נדירה ומופיעה במינונים מצטברים גבוהים בהרבה מאלה המצוטטים בספרות הדרמטולוגית. התרופה גם אינה רצויה בנשים בגיל הפוריות עם כוונות פוריות ועלולה להפריע גם לפוריות הגבר.
נוכחות התרופה בגוף מפריעה לפעולות השיקום של העור לאחר חשיפה לקרינת UV ולכן ניתן kאמר כי התרופה מהווה פוטוסנסטיזייזר (מרגשת לקרינת שמש) אך מניסיוני הרב עם התרופה – ניתן בחשיפה זהירה להימנע מנזק ואפשר אפילו לשלש הטיפול בתרופה עם טיפול ב- UVB.
ככלל, בשל הנזק העלול להצטבר, אנו מעדיפים להתחיל עם תרופה זו מאוחר ככל האפשר (מבחינת גיל החולה). הגישה של טיפול בתרופות השונות ברוטציה עם החלפה אחת למספר חודשים/שנים היא גישה מקובלת ומסייעת להפחית רעילות של כל אחת ואחת.

מטוטרקסאט היא אכן תרופה כמוטרפית אבל במינונים המומלצים לחולי פסוריאזיס ניתן לקחת אותה שנים ארוכות ללא כל בעיות. יש לי לא מעט חולים (ויש בספרות הרפואית חומר רב ומחקרים על מאות ואלפי חולים) שקיבלו את התרופה וקנו להם שקט מהפסוריאזיס בעור ובפרקים לשנים רבות וללא כל תופעות לוואי משמעותיות. כמו כל תרופה גם כאן צריך לבדוק את הסבילות האישית לתרופה ולכן נהוג להתחיל עם מנת ניסיון של 5 מ”ג ולבדוק אחריה בדיקות דם, ספירת דם ותפקודי כבד כדי לראות שאינה גורמת נזק או תגובות חריפות. בהמשך עולים במינון בהדרגה עד להשגת אחד מהשלושה: תגובה רצויה (לפחות 6 שב” לאחר תחילת הטיפול ובמינון 10-15 מ”ג לשבוע), תופעות לוואי בלתי נסבלות או הגעה למינון של 20 מ”ג לשבוע בלי תגובה מספקת. לאחר השגת השיפור הרצוי נהוד לחזור ולהפחית את המינון למינון המינימאלי המחזיק את החולה ברמת פעילות נסבלת של המחלה. נהוג לעקוב אחר החולים המיוצבים במינון אחת ל- 3 חודשים כולל בדיקות ספירת דם ותפקודי כבד. לאחר מינון מצטבר של 1.5-2.5 גר” יש לבצע בדיקות כבד יסודיות יותר (אולטראסאונד). כיום נכנסת לשימוש בדיקת דם העשויה להחליף את ביופסיית הכבד בזיהוי פגיעה בכבד (פיברוזיס) וצפוי שבדיקה זו אף תגביר את בטיחות הטיפול.
תופעות הלוואי השכיחות הגורמות לחולים להפסיק או להמנע מהטיפול הן בחילות (ניתן לנסות להתגבר ע”י לקיחת התרופה בזריקה לשריר), כאבי ראש, חרדות (מפני התרופה) והפרעות בתפקודי הכבד (החוזרות לנורמה זמן קצר לאחר הפסקת הטיפול).
לסיכום, תרופה טובה, בטוחה בשימוש נכון, לא מתאימה לכ”א.
נקודה נוספת שיש לזכור – כמו מרבית התרופות הסיסטמיות בפסוריאזיס, גם מטוטרקסאט עלולה לגרום למחלה לשנות את אופייה ולהפוך קשה, נרחבת ואלימה יותר, לאחר הפסקת הנטילה שלה. לכן לאחר שימוש בתרופה או תוך כדי שימוש, רצוי לא להפסיק בצורה חדה ללא טיפול אחר שישכך את ההחמרה וכמובן ללא פיקוח רפואי.