פסוריאזיס היא מחלת עור דלקתית כרונית ושכיחותה מוערכת בכ-3% מהאוכלוסייה בישראל. המחלה מתאפיינת במהלך של התפרצויות והפוגות. הסיכון לפתח מחלה זו נובע משילוב של נטייה גנטית וגורמים סביבתיים – כמו לחץ וחרדה. אנו, הרופאים המטפלים, נתקלים בפניות רבות של מטופלים המציינים החמרה במחלה מפרוץ המלחמה. אבל זו לא גזירת גורל, ויש מה לעשות.
מהם הגורמים הסביבתיים המשפיעים על המחלה, והאם ניתן להשפיע עליהם?
בין הגורמים הסביבתיים המחמירים פסוריאזיס ניתן לציין תרופות, מחלות זיהומיות, נזק מכני לעור (צלקות , חתכים), היעדר חשיפה לשמש ולחץ נפשי. הקשר בין לחץ נפשי להחמרה של מחלות עור מוכר לכולנו.
הדעה הרווחת היא שהעור הוא ביטוי לנפש, ולכן רבים מציינים שבתקופות מתח ולחץ יש החמרה במחלת העור שלהם. ההחמרה במחלה לבדה יכולה להביא להעמקת המתח, החרדה והלחץ, כך שבעצם מדובר במעין מעגל שמזין את עצמו.
כיצד מתבטאים לחץ וחרדה בחולי פסוריאזיס?
ההגדרה של לחץ יכולה להשתנות בין אדם לאדם, וגם עוצמת הלחץ משתנה.
בגופנו יש מערכת חיסונית כללית, שהאחראי עליה הוא המוח, אך גם העור משחק תפקיד כמערכת חיסונית בפני עצמו. לפיכך, בעת לחץ כלשהו, אם נמדוד שינויים של רמות הורמונים וחומרים נוספים שמופרשים בדם, נראה עלייה ברמתם, ועלייה זו תתבטא גם בעור. תפקיד חומרים אלו בין היתר לעודד דלקת, להשפיע על שגשוג תאים ועוד.
אם נתרגם שינויים אלו לביטויים קליניים, הרי שבחולי פסוריאזיס נראה החמרה בפריחה ובנגעים בעור, נטייה לגרד. במקביל נראה שינויים של מתח, חרדה, שינויי מצב רוח ועוד, כלומר השפעה ברמת העור והשפעה ברמת הבריאות הכללית.
האם להרגלי האכילה בעת מלחמה יש השפעה על פסוריאזיס?
בתקופה שכזו ניכרת נטייה לאכילה מוגברת כביטוי ללחץ, הידועה כאכילה רגשית. חולי פסוריאזיס בדרגה קשה עלולים לפתח תסמונת מטבולית שכוללת יתר לחץ דם, נטייה לסוכרת, פרופיל שומנים שאינו תקין והשמנה.
אכילה לא-מבוקרת שמעודדת השמנה יכולה לפגוע גם היא בדימוי הגוף ולתרום להרגשה כללית רעה. העלייה במשקל היא עלייה במסת השומן ומשמעותה עלייה בכמות הדלקת בגוף, עומס יתר על מפרקים וכאבים. במקרה של טיפולים סיסטמיים (שפועלים בצורה מערכתית), חלוקה של אותו מינון על מסת גוף יותר גדולה, מפחיתה את היעילות. כיום ידוע שהשמנה בפני עצמה היא גורם סיכון להתפתחות פסוריאזיס, בעיקר בקרב ילדים.
מה חשוב ומומלץ לעשות?
עצם ההכרה שאנו בתקופה של סטרס ומתח מחייבת אותנו להשתדל לבצע פעילויות שגורמות לנו הרגשה טובה, כמו פעילות גופנית, המשחררת חומרים במוח (אנדורפינים) שנותנים לנו תחושה טובה.
בנוסף, חשוב ביותר להמשיך ולהקפיד על רצף הטיפול. חולים רבים מזניחים בתקופות אלו את הטיפול, אינם מבצעים בדיקות דם וגם לא מגיעים לביקור אצל רופא. חשוב מאוד להקפיד שלא להפסיק טיפול, משום שזה גורם פעמים רבות להחמרה, ואחר כך יש קושי גדול יותר לחזור למצב יציב. יש לזכור שיש טיפולים שבהפסקתם יכולים לגרום להחמרה ולעיתים אף לאבד את יעילותם כאשר מחליטים לחזור אליהם. חשוב גם להקפיד לשמור על מסגרת אכילה נכונה, שכן בתקופות סטרס אנו נוטים לפרוץ כל מסגרת.
כדי למנוע את החמרת הפסוריאזיס, חשוב גם בעת הזו להקפיד להתמיד בטיפול, להגיע באופן מסודר לרופא המטפל ולבצע מעקב ובדיקות נדרשות.
ד”ר חגית מץ, מנהלת שירות פסוריאזיס ופוטותרפיה במרכז הרפואי איכילוב, נשיאת האגודה הישראלית לפסוריאזיס.
אגודת הפסוריאזיס מציעה קו חם לטובת המתמודדים עם המחלה *6247
