שמי אבי אובנטל בן 69 מקיבוץ עברון.
אני מתמודד עם מחלת הפסוריאזיס מעל 50 שנה. המחלה התפרצה אצלי בעקבות מלחמת יום כיפורים. בעשר שנים הראשונות, מצב המחלה שלי הוגדר ע”י הרופאים כמצב קשה מאוד – כמעט 100% משטח הגוף. לאחר כ-10 שנים, מצבי קצת השתפר והוגדר ע”י הרופאים כמצב בינוני פלוס.
במשך כל השנים הקפדתי לרדת לים המלח פעמיים בשנה לתקופה של שבועיים. בכל פעם הייתי נמצא בסולריום מצאת החמה עד צאת הנשמה, חוזר הביתה שזוף עם עור נקי, אבל אחרי תקופה של חודשיים עד שלושה, במקרה הטוב, חזרו כל הנגעים.
כאשר התרופות הביולוגיות נכנסו לסל התרופות בשנת 2005, התחילו רבים מחברי להשתמש בטיפולים הביולוגיים והיו מאד מרוצים מהתוצאות הנפלאות בעקבות הטיפולים הביולוגיים, אבל אני המשכתי לדבוק בטיפול בים המלח, קצת משחות, פה ושם.
עד שלפני כ-5 שנים בערך הייתה לי התפרצות קשה שכמעט כל גופי כוסה בנגעים של פסוריאזיס. ישבתי בלובי של מלון גנים עם כמה חברים, ואז פנתה אלי יונה קציר מנכ”לית האגודה ושאלה אותי – “עד איזה גיל תשכב שעות רבות בשמש? אולי כבר תעבור לטיפול ביולוגי?”
מיד קבעה לי תור לרופא עור באזור מגורי. באותו ביקור גם הוא היה בשוק שכל כך הרבה שנים מאז שהביולוגי כבר בארץ, ואני רק חושב על להתחיל בטיפול ביולוגי .
אני כבר חמש שנים מטופל, מרגיש נפלא, הולך עם קצר מבלי שאף אחד בוחן אותי, הולך לים, לברכה ולחדר כושר, לא מתגרד יותר. מרגיש שהחיים יפים ומצטער על כל השנים שהייתי נגד (בלי סיבה) הטיפולים הביולוגיים ומרגיש שעשיתי תפנית של 180 מעלות.
כשאני פוגש חולים המתמודדים עם פסוריאזיס ויש להם הרבה נגעים, אני אומר להם “חאלס נגעים, וחאלס לסבול, תעברו לאיכות החיים ע”י טיפולים ביולוגיים” .
