אז יש קשר הדוק ולמעשה פעילות גופנית סדירה יכולה לסייע בהפחתת התסמינים ובשיפור איכות החיים של אנשים עם פסוריאזיס. הנה כמה מהדרכים שבהן ספורט יכול להשפיע לטובה:

1. הפחתת דלקתיות
פסוריאזיס היא מחלה דלקתית כרונית, ופעילות גופנית מתונה מסייעת בהורדת רמות הדלקת בגוף על ידי הפחתת ציטוקינים דלקתיים (כמו TNF-alpha ו-IL-6) ועידוד שחרור חומרים אנטי-דלקתיים.

2. חיזוק המערכת החיסונית
ספורט מסייע בוויסות המערכת החיסונית, שעלולה להיות פעילה יתר על המידה אצל אנשים עם פסוריאזיס.

3. הפחתת מתח וחרדה
לחץ נפשי הוא טריגר מוכר להתלקחות פסוריאזיס. פעילות גופנית משחררת אנדורפינים (הורמונים מרגיעים) ומפחיתה מתח, מה שעשוי למנוע החמרה בתסמינים.

4. שמירה על משקל תקין
אנשים עם עודף משקל או השמנת יתר נוטים לסבול מתסמיני פסוריאזיס חמורים יותר. ספורט מסייע בשמירה על משקל תקין, מה שמפחית את העומס הדלקתי ומשפר את התגובה לטיפולים.

5. שיפור זרימת הדם לעור
פעילות גופנית מגבירה את זרימת הדם, מה שעשוי לסייע בריפוי עור יבש ופגוע.

סוגי הספורט המומלצים:
פעילות אירובית (הליכה, ריצה, שחייה, רכיבה על אופניים) – משפרת סיבולת לב-ריאה ומפחיתה דלקת.
גם יוגה ופילאטיס יכולים לעזור – אלה פעילויות שמסייעות בהפחתת מתח ושיפור הגמישות.
מה עם אימוני כוח? הם מסייעים בחיזוק השרירים ובשמירה על משקל תקין.

ממה כדאי להיזהר?
גירוי עורי – הזעה מרובה עלולה לגרום לגירוי באזורים מודלקים. מומלץ ללבוש בגדים נושפים ולהשתמש בקרם לחות לאחר האימון.

פציעות עור – חבלות או שפשופים עלולים לגרום לתופעת קובנר (הופעת נגעים חדשים באזורי טראומה).

פעילות מאומצת מדי – עלולה להגביר דלקת אצל חלק מהאנשים. עדיף לבחור בפעילות מתונה ועקבית.

מחקרים תומכים:
מספר מחקרים הראו כי אנשים עם פסוריאזיס שעוסקים בפעילות גופנית סדירה חווים פחות התפרצויות ושיפור בתסמינים בהשוואה לאלה שאינם פעילים. כמו כן, ספורט מסייע במניעת מחלות נלוות כמו סוכרת ומחלות לב, הנפוצות יותר אצל חולי פסוריאזיס.

לסיכום, עיסוק בספורט בהחלט יכול לתרום להקלה על תסמיני הפסוריאזיס, אך חשוב להתאים את סוג הפעילות למצב העור ולהימנע מגורמים מחמירים. מומלץ להתייעץ עם רופא לפני תחילת תוכנית אימונים, במיוחד אם יש דלקת מפרקים פסוריאטית (PsA).