ד”ר פליקס פבלוצקי – מנהל המערך לפסוריאזיס וטיפולי פוטוטרפיה,מחלקת עור ,מרכז רפואי שיבא ,תל השומר.
פסוריאזיס הינה מחלה דלקתית כרונית של העור ו\או הפרקים הפוגעת בכ-2% מהאוכלוסייה. כ- 20% יסבלו ממחלה בדרגה בינונית עד קשה במהלך חייהם. במקרים אלה, טיפולים מקומיים אינם מהווים אופציה טיפולית מספקת במרבית המקרים והחולים נזקקים לטיפולים אחרים כגון טיפולים על בסיס קרינה אולטרא-סגולה ( ים המלח, פוטוטרפיה אמבולטורית או במסגרת אשפוזית בפרוטוקול גקרמן) וטיפולים בתכשירים הניתנים בכדורים או זריקות (בעיקר ניאוטיגסון, מטוטרקסט וציקלוספורין).
במרבית המקרים מדובר בטיפולים יעילים מאד, אך לפחות שליש מהחולים אינם ממשיכים בטיפולים אלה, בשל מספר סיבות אפשריות, כגון:
- חוסר הטבה מספקת בעור ו\או מחלת הפרקים הנלווית.
- תופעות לוואי משמעותיות.
- התוויות נגד לטיפולים אלה כמו סיפור אישי או משפחתי של מלנומה עורית, מחלת כבד, רצון להרות להניק ועוד רבים אחרים.
עד לפני זמן לא רב, היינו עומדים לפני “שוקת שבורה” במקרים אלה. בשנים האחרונות הטיפול התרופתי בחולי פסוריאזיס השתפר באופן מהותי. לטיפולים המוכרים הצטרפו תכשירים ביולוגיים בעלי יעילות גבוהה. טיפולים אלה, מכוונים לטפל יותר לכיוון “שורש” המחלה, שבחלקו העיקרי נעוץ בפגם בפעילות מערכת החיסונית של החולה.
נכון להיום קיימות שתי קבוצות של תכשירים ביולוגיים הזמינות בישראל לטיפול בפסוריאזיס עורית :
- 3 תרופות הנוגדות פעילות של TNF-אלפא ( הומירה, אנברל ורמיקייד)
- תרופה מעכבת IL12/23 (סטלרה)
Humira שייכת כאמור לקבוצת התכשירים, הנוגדים פעילות של TNF-אלפא. ל- αTNF תפקיד מרכזי בתהליך הדלקת. זהו חומר פרו-דלקתי המיוצר ע”י תאים רבים בגוף, כולל תאים לבנים מסוג לימפוציטים T , קרטינוציטים ותאי לנגרהנס. רמות גבוהות של αTNF נמצאו בעור נגוע ובסרום של חולי פסוריאזיס . לרמות מוגברות אלו קשר ישיר עם חומרת הפסוריאזיס.
ADALIMUMAB (HUMIRA) – אושרה ב-2008 לטיפול בפסוריאזיס ע”י ה-FDA . זהו נוגדן מונוקלונלי כנגד αTNF ויתרונו בכך שהינו ממקור אנושי להבדיל מנוגדנים אשר לפחות בחלקם ממקור העכבר. נוכחות מרכיבים של עכבר בתכשיר כזה (להבדיל מהומירה), מביא ליצירת נוגדנים כנגד התרופה עם פגיעה ביעילותה ועליה במספר תופעות הלוואי.
התרופה מהווה כיום את אחד הטיפולים היעילים והבטוחים למחלת הפסוריאזיס העורית. בנוסף יעילותה הגבהה בטיפול של מחלת הפרקים הפסוריאטית, תורמת רבות במקרים של חולים הסובלים הן ממחלה עורית והן ממחלה בפרקים. זמן התגובה ל- Humira מהיר ויעילותה גבוהה כאמור, וכ- %70 מהחולים ישיגו הפוגה אחרי 6 חודשים. הטיפול ניתן בצורה רציפה ואם הטיפול נפסק תתכן ירידה ביעילות התרופה עם חידושה. התרופה ניתנת באופן תת עורי במינון של 40 מ”ג אחת לשבועיים אחרי מינון העמסה.
תופעות הלוואי בחולי הפסוריאזיס העורית, המטופלים בהומירה נדירות סך הכול והטיפול נסבל מצוין לרוב.
עם זאת תופעות נדירות כוללות: זיהומים של דרכי נשימה עליונות, תסמינים דמויי שפעת ותגובה במקום ההזרקה. נדירות יותר ראקטיבציה של זיהומים כגון שחפת סמויה, הפטיטיס B וזיהומים אופורטוניסטיים, ממאירויות (לימפומה וגידולי עור שאינם מלנומה, סינדרום דמוי לופוס, החמרת אי ספיקת לב, התפתחות או החמרה במחלות דמילניטיביות כמו טרשת נפוצה), הסתמנויות המטולוגיות (אנמיה אפלסטית, לויקופניה וטרומבוציטופניה).
על כן כאשר מתוכנן טיפול ביולוגי בכל והומירה בפרט, חשוב לוודא אנמנזה, בדיקה פיזיקלית טובה ורשימת תרופות עדכנית. יש לבצע בנוסף בדיקות מעבדה כלליות כבסיס למעקב והשוואה לעתיד הכוללות כימיה מלאה כולל תפקודי כבד, ספירת דם,, HIV פנל הפטיטיס B ו- C ובדיקה לשחפת כולל צילום חזה. במהלך הטיפול והמעקב יש לנטר בנוסף לבדיקות הכלליות גם סימנים לזיהום או לממאירות .
קיימת התווית נגד למתן הטיפול במצבים של ממאירות (לא כולל סרטן עור), מחלות נווניות של מערכת העצבים (מקבוצת טרשת נפוצה), אי ספיקת לב קשה וזיהום פעיל חמור.
